איך מוצאים עורך דין רשלנות רפואית מעולה

רשלנות רפואית – איך מוצאים עורך דין מעולה

עורך דין רשלנות רפואית הוא אחד שלמד משפטים באחד מהאוניברסיטאות או המכללות וקיבל אישור לעסוק בכך לאחר שעבר את כל מבחני ההסמכה ולאחר שהתמחה באחד המשרדים שישנם.

רשלנות רפואית היא תחום משפטי רחב, תחום שכלולים בו משתנים רבים ונחשב יחסית מורכב אך מאתגר לרבים מעורכי הדין. הקושי בדרך כלל הוא ההוכחה שאכן התקיימה במקרה ספציפי רשלנות רפואית מכיוון שצריך להוכיח שהצוות הרפואי אכן התרשל בתפקידו ועם קצת תשומת לב לדברים לא היה נגרם הנזק שנגרם למטופל. רשלנות רפואית יכולה להיות בשלל תחומים ברפואה החל בהריון ולידה, דרך ניתוחים וכלה בתביעות סיעוד למיניהם כשיש עוד תחומים רבים באמצע.

עורך דין רשלנות רפואית

מיהו עורך דין רשלנות רפואית?

עורך דין רשלנות רפואית הוא אחד שלמד משפטים באחד מהאוניברסיטאות או המכללות וקיבל אישור לעסוק בכך לאחר שעבר את כל מבחני ההסמכה ולאחר שהתמחה באחד המשרדים שישנם. ספציפית לרשלנות רפואית, עורך דין כזה צריך להיות בעל ניסיון בתיקים מעין אלו ואחד שיידע להוכיח שאכן נעשתה פה פעולה או פעולות בלתי סבירות בעליל. רשלנות רפואית היא עניין למומחים ולכן כשאנו מחפשים עורך דין שיטפל בתיק שלנו כדאי לנו לקחת בחשבון מספר דברים.

איך מוצאים עורך דין?

בתחום רשלנות רפואית ישנם עורכי דין רבים כמו גם עורכי דין בכל תחום אחר כמו תביעות סיעוד וכדומה ולכן כשאנו מחפשים אחד כזה אנו חייבים לדעת מהו הניסיון שלו ואיך נגמרו תיקים קודמים שלו ואת זה אפשר לדעת על ידי שיחה עם לקוחות עבר שלו, האם הם היו מרוצים מהטיפול בתיק, האם הם חשו שעורך הדין עשה הכול על מנת להוכיח שאכן הייתה רשלנות רפואית ובסופו של דבר האם הם היו מרוצים מהפיצוי. הדרך הטובה ביותר היא כמובן להתייעץ עם חבר או קרוב משפחה שכבר התנסה בעניין והיה מרוצה מעורך הדין שטיפל בתיק שלו.

רשלנות רפואית – מיתוסים ופרדיגמות

מיתוסים של רשלנות רפואית

המערכת האזרחית קיימת על מנת לפצות בגין נזק שנגרם לאדם ואין זה משנה אם הנזק נגרם כתוצאה מרשלנות או מחוסר זהירות. במונח "רשלנות רפואית" הכוונה היא פציעה או מוות שנגרם למטופל כתוצאה מהרשלנות. בארה"ב יש למעלה מ-195 אלף מקרים בשנה של רשלנות רפואית. החשש של הרופאים להיתבע אישית בגין רשלנות כל כך גדול עד שרופאים רבים עזבו את המקצוע וכך נוצר מחסור ברופאים. בשנת 2000, הועדה לרפואה בארה"ב הוציאה דו"ח שכותרתו "כי לטעות זה אנושי" כאשר המטרה של דו"ח זה היא להפחית מאחריות הרופאים.

מי שצידד במאמר זה היו חברות הביטוח. מסתבר כי חברות הביטוח מוציאות עשרות מיליוני דולרים בשנה לפיצויים בגין רשלנות רפואית. על מנת להתמודד עם הוצאות אלה, חברות הביטוח נאלצו להעלות את תעריפי הביטוח לרופאים.

בעקבות המחיר הגבוה של רופא לשלם ביטוח, לרופא לא היה משתלם כלכלית לעבוד במקצוע רפואה. על כן, חברות הביטוח ניסו לקדם חקיקה לפיה יש להפחית מהאחריות הרופאים של רשלנות רפואית. לצורך כך חברות הביטוח הוכיחו כי מתוך כלל התביעות בגין רשלנות רפואית זוכות רק 27%. משרד המשפטים אף הצליח להביא מספרים יותר נמוכים- 14%. כלומר, מרבית התביעות סתם מוגשות. כתוצאה מכך, במהלך העשור האחרון 3\2 מהמדינות בארה"ב חוקקו חוקים שמפחיתים מאחריות הרופאים. חוקים אלה הביאו לכך שמספר תביעות רשלנות רפואית ירדו באופן משמעותי. כיום רק 1 מתוך 8 שנפגע מרשלנות רפואית, מגיש תביעה. אותם אנשים לאחר שהם מקבלים ייעוץ משפטי מבינים כי לא כדאי להם לתבוע. כתוצאה מכך, יותר ויותר רופאים פחות חוששים מלהיתבע והיתה חזרה למקצוע, כך גם מחירי הביטוח הפכו לסבירים. עם זאת, אין הכוונה שאין נכונות לפצות מי שנפגע מרשלנות רפואית אולם זה יקרה רק במקרים הקשים. הרעיון הוא לאזן, מצד אחד את הנזק שנגרם לנפגע ומאידך, להגן על הרופאים.

 

חובת המטופל ברשלנות רפואית

ישנה התעלמות כמעט מוחלטת מהעובדה שמול זכות, ניצבת גם חובה.

העובדה שלחולים יש רק זכויות יוצרת סוג של אנרכיה במערכת הרפואה.

יש הטוענים שזו אחת הסיבות, אם לא העיקרית, שאלימות כלפי רופאים ואחיות הופכת יותר ויותר דומיננטית, במיוחד בישראל.

ראוי לדבר על 3 סוגי חובות למטופל:

  1. חובת המטופל כלפי עצמו– מחובתו של המטופל לבחור את המטפל המתאים. אםלא בחר במטפל המתאים, הוא התרשל וגרם לרשלנות רפואית.
  2. חובת המטופל כלפי הצוות הרפואי– החובה שלו לנהוג בהתאם כלפי הצוות הרפואי.
  1. חובת המטופל כלפי אחרים– נהוג לדבר על 2 סוגים של חובות:
  • חובת הטבה

השאלה העולה היא האם ישנה חובה של מטופל לטפל בעצמו? החובה הזו רלוונטית כאשר מדובר ביחסים שבין אם לעובר שלה. עולה השאלה האם למשל אם נרקומנית לא חייבת לעבור גמילה כאשר היא נושאת עובר. התשובה היא חד משמעית לא,לאניתן לחייב אותה.

  • חובת הזהרה

האם ניתן לחייב אדם שנושא מחלה מדבקת להזהיר אחרים מפני המחלה.

על פי  חוק העונשין אדם שנושא מחלה שיש בה משום סכנת נפשות והוא מדביק אחר מתוך רשלנות רפואית דינו 3 שנות מאסר. אם הוא עשה זאת בזדון עונשו 7 שנות מאסר. אם למשל אדם נשא איידס ובכוונה מדביק אחרים, (פס"ד פלונית שלאחר שנודע לה שהיא נשאית איידס קיימה יחסים עם אחרים על מנת להדביק אותם) מדובר בזדון- 7 שנות מאסר. אם היא ניסתה לא להדביק אך בכל זאת הדביקה, למשל השתמשה באמצעי מניעה אך הם לא היו תקינים, מדובר רשלנות רפואית.

כאשר מדובר במחלה מסוכנת, הכוונה היא גם מחלה פיזית וגם מחלה נפשית. כאשר מדובר במחלת נפש, יש מחלות שהסימפטום שלהם הוא התפרצות אלימות ולעיתים אף רצח (למשל סכיזופרניה פרנואידית), השאלה היא אם אדם יודע שהוא נושא מחלה זו האם הוא חייב להזהיר אחרים. התשובה היא שחובה לדווח גם על מחלת נפש. נוצרת התנגשות בין הגנה על הציבור לבין הזכות לפרטיות של החולה ויש לאזן בין הדברים. השאלה היא כיצד עושים איזון זה. האיזון מתבצע ע"י 3 קריטריונים:

  1. חומרת הפגיעה– ככל שהפגיעה של הציבור עלולה להיות יותר גדולה, הנטייה תהיה יותר לדווח.רופא - רשלנות
  2. אמצעים חלופיים- האם ישנם אמצעים שפוגעים פחות בפרטיות. למשל אם עושים מסיבה ויודעים שמישהו עלול להדביק מישהו אחר ניתן להגיד ש"משה" חולה, אך מצד שני ניתן להגיד כי יש פה מישהו חולה ויש לשמור על אקסטרה זהירות.
  3. הערכת מסוכנות- ככל שהסיכוי להתממשות הסכנה גבוה יותר, כך הנטייה לדווח גבוהה יותר. למשל אנשים עם מחלה רדומה לעומת אנשים עם מחלה שהתפרצה. כאן יש מקרה קלאסי של רשלנות רפואית.

לעיתים ישנה חובה לצוות המטפל להזהיר אחרים כאשר הם יודעים כי מטופל סובל ממחלה מסוכנת או שהוא מסוכן (למשל פס"ד טרסוף הפסיכולוג שטיפל בטרסוף אשר סיפר לו כי הוא מתכנן להרוג את חברתו לשעבר והוא לא דיווח על כך למרות שהכיר את הקורבן הפוטנציאלי).

השאלה היא מה קורה כאשר מדובר בבני משפחה? האם גם כלפיהם חלה אותה  חובה?

למשל האם אדם חייב להזהיר את אשתו שהוא נושא גן של סכיזופרניה?

בהגנה על בני משפחה, ישנן 3 גישות:

  1. חיסיון מוחלט- הגישה הקיצונית ביותר. גישה זו חלה בנורבגיה למשל. שם, כאשר אדם יודע שהוא חולה במחלה מדבקת אין לו שום חובה להזהיר אחרים. לא ניתן להעמיד אדם לדין א לא דיווח. רשלנות רפואית כאן לא עומדת על הפרק.
  2. גישה על פיה יש שיקול דעת לאדם אם ספר למשפחה או לא. תפקיד הרופא, אם הוא מגלה כי המטופל סובל ממחלה תורשתית, הוא לדווח רק למטופל ולא למשפחה. גם פה לא ניתן להעמיד את האדם לדין אם הוא לא סיפר. נהוג באנגליה ובאוסטרליה, יש עידוד לדווח.
  3. גישה שהולכתצעד קדימה, על פי מה שקורה בישראל, ישנם מקרים בהם נחייב את החולה ואת הרופא לדווח לבני משפחה כאשר ישנה סכנה ממשית לחייהם.

 

השאלה היא מאיפה קיימת החובה בישראל להגן על בני משפחה. ישנם כמה חוקים:רשלנות רפואית פגיעה במשפחה

  • "לא תעמוד על דם רעך"- משפט מהתורה. החוק הישראלי אימץ את ההלכה ויצר סעיף זה כחוק. החוק קובע חובת הצלה, הגנה על הזולת במקרה של סכנה מיידית ומוחשית. כאשר מדובר במחלה מדבקת, הסכנה היא לא מיידית כמו טביעה ולכן מחוק זה לא ניתן לגזור חובה לדווח על מחלה מסוכנת.
  • חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות- סעיפים 15-17 לחוק קובעים חובה מיוחדת של הורה כלפי ילדו. על פי הסעיף הורה חייב לדאוג לכל צרכי הילד, אי לכך, אם הורה יודע כי הוא נושא מחלה מסוכנת הוא חייב להזהיר את אשתו, לפני הלידה, או את בנו.
  • חוק העונשין- על פי סעיף 362, נקבעת חובת הורה כלפי הילד שלו והוא מטיל אחריות פלילית על הורה שמזניח את הילד שלו. כאשר הורה מסכן את הילד שלו- כמוהו כמזניח.
  • חוק זכויות החולה- קובע חובה של אדם להגן על סביבתו מפני מחלה.

יש רק שני גורמים בישראל שיש להם חיסיון מוחלט שאף אחד לא יכול להסיר אותו: עורך דין וכומר.

 

סודיות רפואית

נושא זה הוא אחת מעמודי התווך של האתיקה הרפואית. גם היפוקראטס לימד את תלמידיו שמירת סודיות כך שאינו יגלה דבר על מטופליו. בכל הקודים האתיים הקיימים הנושא של שמירת סודיות הוא מאד מהותי. אבל למה? למה הסוד הרפואי כן ושלמות הגוף לא? התשובה היא לתועלת האיכות הטיפול – צריך ליצור את האקלים בו המטופל יודע שהוא יכול לספר הכל ושזה לא יעבור החוצה, כך המטפל יכול לדעת הכל ולטפל בהתאם. בהיעדר אקלים שמעודד את פתיחות המטופל, זה יוצר עיכוב בהבנה של הבעיה. שמירת סודיות רפואית הינה אינטרס של הרופא, החולה והציבור כולו. כי בחברה שבה שומרים על סודיות רפואית לא פוגעים בחלשים ומאפשרים קבלת טיפול נכון. כמובן שיש פה גם מחיר, למשל על מגפת האיידס – בכל מדינות העולם כשהמחלה פרצה, האו"ם החליט שצריך להקפיד ולהמשיך לשמור על הסודיות. כתוצאה מכך, הקורבן המיידי היה האנשים שנדבקו, כך אנשים רבים לא היו מודעים למגפה, לא נזהרו ונדבקו גם.

 

מעגלי הסודיות הרפואית

  1. המעגל של המטופל כלפי עצמו – האם למטופל יש זכות לקבל את כל המידע הרפואי כלפי עצמו? מה הכלל לגבי מידע רפואי למטופל? תמיד כן, אלא אם כן… למטופל תמיד יש זכות למידע הרפואי הנוצר אודותיו – אלא אם כן נצליח ליצור נסיבות כדי לא לספר לו זאת. (למשל סעיף 18) אם נכנסנו לסעיף 18 ג', אנחנו באמת לא נספר לו. ברגע שמטפל מחליט שלא למסור מידע על המטופל למרות שהוא מבקש הוא חייב לקבל אישור של ועדת האתיקה (סעיף 24 – מדבר על וועדת האתיקה). עורך דין רשלנות רפואית יכול לדרוש זאת בשמו כמובן. מה הנסיבות הקלאסיות ל18(ג)? מחלה ממארת, פרוגנוזה רעה ומחלות נפש. התרשומת האישית היא איננה חלק מהתיק הרפואי שלחולה יש גישה אליו. את התרשומת הזאת רושמים במקום אחר, בקובץ אחר. התרשומת האישית נועדה להגן על המטופל, ואינה משתחררת אפילו בטופס ויתור סודיות רפואית – גם במשפט זה יגיע לעיני השופט בלבד ולא לציבור.

הסתרת מידע מהמטופל: נניח אישה שרצתה להיכנס להריון הגיעה לבדיקות וגילו שהיא גבר. נניח שהיו 3 מקרים כאלה – בגיל 4, 17 ו-36. הגיל הכי בעייתי פה לספר בשורות כאלה זה 17 בגלל המצב הנפשי העדין של גיל העשרה.

  1. המעגל של כל העולם – האם לכל העולם יש זכות לדעת מה התרחש באינטראקציה הרפואית בין המטפל למטופל?
  2. מעגל הביניים – בני המשפחה – שיתוף בני המשפחה במידע. החוק היבש קובע שלכל אדם יש זכות לסודיות רפואית כלפי בני משפחתו.

יחסי נישואים: נישואים אינם מבטלים את הזכות לסודיות רפואת כלפי בן/בת הזוג. האם לשתף גם את בן הזוג במידע זה משהו שצריך לברר ולא להניח כמובן מאליו.

קטינים: המידע הרפואי לגבי קטינים שייך להורים. החריגים הם איידס, הריונות, התעללות בחסרי ישע.

ילדים להורים מבוגרים: אם להורה מבוגר יש התקדמות של איזו שהיא מחלה קשה, זה לא אומר שהסודיות הרפואית בטלה ומותר לספר קודם לבני משפחה – זה כל עוד האדם המבוגר כשיר. במידה ואינו כשיר האפוטרופוס הוא זה שיקבל את המידע. צריך לזכור כי בני המשפחה יכול להיות והיו מעוניינים בהחלטות שלאו דווקא יהיו לטופל המטופל.

שיטות לניתוח דילמות אתיות

שיטת העקרונות ושיטת המקרים:

Principles – המנטרה של ג'ורג'טאון. הם רצו לתת לעולם הביו-אתי עקרונות, ובעקרונות אלו יעשה שימוש בכל מקרה ומקרה. הקרונות הם אוטונומיה של המטופל, להימנע מלעשות רע , עשה טוב למטופל וצדק.

שיטה הפוכה מזו היא כל מקרה לגופו. – Casuistry. אחרי שהיו הרבה מאד מקרים, מחלצים מהם את העקרונות. זה בעצם מלמטה למעלה – בניגוד לשיטת העקרונות שהיא מלמעלה למטה.

רוב האנשים היום עובדים על שיטת העקרונות.

 

אז מה הם העקרונות? בארה"ב:

  • Autonomy: אוטונומיה של המטופל.
  • Nonmaleficence: המנע מלפגוע במטופל.
  • Beneficence: עשה טוב למטופל.
  • Justice: צדק במובן של שוויון בהזדמנויות ושוויון בחובות. לדוגמא, כולם רוצים לקבל איבר בעת הצורך אבל לא כולם רוצים לתרום. פה הצדק מתנגש עם האוטונומיה. בישראל הזכות לבריאות היא חקוקה. כל אחד מקבל לפי צרכיו ונותן לפי יכולתו. מס בריאות הרי נותנים לפי אחוז השכר, וכל אחד יקבל את אותה השתלת לב, לא משנה כמה שילם.

באירופה:

לאירופאים לא התאימה התפיסה האמריקאית. בתפיסה האמריקאית האוטונומיה מאד חזקה ובאירופה הסולידריות יותר. סולידריות אומרת שבכל אירופה, אם צריך טיפולי בריאות – המערכת תטפל בך. איפה ישראל בתוך זה? את זה אפשר לקרוא במאמר "ביו-אתיקה בעולם המערבי.." ישראל היא קצת מכל אחד.

  • Human dignity: אף אחד לא באמת יודע למה הכוונה פה. למשל אדם ביקש שאחרי מותו ייקחו את גופתו לרמת הגולן, יניחו אותה באיזה מקום ולא יגעו בה, הוא רצה שהזאבים יאכלו אותו וכך הוא יחזור לטבע. אז בעצם לאדם זה יש אוטונומיה, הוא לא מזיק לאף אחד כשהוא עושה את זה, זה גם לא פוגע בצדק. למה לא לתת לו? בית המשפט אומר שזה פוגע בצלם האנוש – human dignity. הבעיה היא שקשה מאד להגדיר סעיף זה.
  • Solidarity.
  • Precaution: זהו עיקרון הזהירות. למשל רוצים לעשות הנדסה גנטית ליוגורטים, חומרי הדברה וכו' – האמריקאים ישר רוצים לנסות ובאירופה רוצים להיזהר קודם – היום באירופה לא ניתן להכניס מוצרים מהונדסים גנטית מהחשש שמא…

רשלנות רפואית בחדשות: